חשיבותו של המת אסיר התודה
Grateful Dead - New potato caboose
ה Dead הם מהסמלים הכי גדולים של תקופת הפסיכדליה, אחת התקופות היצירתיות והפורות בהסטוריה של הרוק. החל מ"קיץ אהבה" של 1967 ובמשך שנתיים היתה התפוצצות של כשרונות בזה אחר זה בקצב מסחרר. אחד המרכזיים שבהם היתה הלהקה המקסימה והלא מספיק מוערכת הזו, Grateful Dead.
האלבום שבו למעשה הסאונד שלהם התחיל להתגבש ממש הוא Anthem Of The Sun מ 1968. המהפכנות של גרייטפול דד ענקית. זה אלבום נסיוני שכולל חמישה קטעים בסך הכל, עם קטעי נגינה ארוכים. אנחנו מדברים על 1968. זה משהו שלא היה עד אז. מה שעוד מייחד ומבדל אותם זה העניין של האילתור. הוא תופס אצלם מקום מאוד מרכזי ביצירה עצמה, בהשפעה מאוד גדולה מהתפיסה האסתטית של הג'אז. גם אילתור בגיטרה של ג'רי גרסיה כמובן אבל גם באילתור הקבוצתי של כל חברי הלהקה, שזה הרבה יותר מאתגר. הוא מצריך גם ידע והכרה מוחלטת של הכלי עליו אתה מנגן, גם להיות קשוב תוך כדי נגינה לחברים שלך וגם ליצור תוך כדי נגינה. לא פשוט. מעטים הם הרכבי הרוק שהגיעו לרמה הזאת. בגלל זה, את גרייטפול דד כדאי לשמוע בעיקר בהופעות. שם הם זוהרים ממש.
קחו את השיר הבא למשל, יש לו הרבה ביצועים בהופעות. בכולם הוא נשמע שונה לחלוטין, וכולם שונים מהשיר באלבום.
הקטע הבא הוא אחת היצירות המרכזיות באלבום שהזכרתי, יצירה בשם New potato caboose, בהופעה חיה ב LA, 1968
