נכתב על ידי דודי ביטון בעל הבלוג Lucky Town
41 יריות
בארבעה ביוני , 2000, ברוס והאי סטריט בנד מופיעים באטלנטה, הופעה אחרונה לפני סדרה של 10 הופעות במדיסון סקוור גרדן, ניו יורק סיטי. ברוס כתב שיר בשם American Skin (שיר שעוסק בתקרית בה מהגר אפריקאי בשם אמאדו דיאלו נורה 41 יריות על ידי שוטרים ברובע ברונקס כשהושיט את ידו לעבר הארנק בכיסו) , לקראת ההופעות בניו יורק . שבעה שירים לתוך ההופעה ברוס הציג את השיר החדש לקהל באטלנטה.
בזמן החזרות לקראת ההופעות בגרדן, סטיב ואן זנדט הגיע במרוצה לאולם ואמר לברוס ההמום ,"ראית את זה?"
על השער של הניו יורק פוסט היתה כותרת בה חברי איגוד השוטרים של מדינת ניו יורק מכנים את ברוס "חלאה" .
ברוס קיבל מכתבים , גם מקציני משטרה , הקוראים לו לא לבצע את השיר.
"מה?? זה רק שיר ! אף אחד לא שמע אותו עדיין חוץ מהאנשים באטלנטה"!
ההורים של דיאלו הגיעו להופעה הראשונה וברוס נפגש איתם לפני ההופעה.
האווירה באולם היתה מתוחה משהו, וברוס אסף את הלהקה והסביר להם שאולי משהו בלתי צפוי עלול לקרות.
"מעולם לא עמדתי על במה וחשתי כיצד אנשים מחכים, מחכים, מחכים רק לשיר אחד.
לאחר שישה שירים סימנתי לרוי ומקס להתחיל. חלק מהקהל החל למחוא כפיים לקצב השיר וביקשתי שקט.
לאחר שחברי הלהקה נתנו את השורה שלהם, התחלתי לשמוע מעט קריאות בוז ( ולא, אלו לא היו קריאות ברווווס). טוב , אפשר היה לצפות זאת. ואז כמה בחורים צעירים, אחד עם תג שוטר, שעטו לעבר הבמה וצעקו .
לא כל כך הבנתי מה הם אומרים אבל ידעתי שאלו לא מחמאות וברכות.
תוך זמן קצר הם הוצאו מהאולם על ידי מאבטחים. המשכנו לנגן לקולות מעורבים של בוז וקריאות תמיכה וזהו.
למרות הביקורת בשיר, הוא לא היה אנטי-משטרה, כמו שחלק חשבו.
כשהשיר הסתיים ניתן היה לחוש באנחת רווחה עולה מהקהל. העולם לא הגיע לקיצו.
רבים מאלה שצעקו בוז , הריעו לנו עד לסיום המופע, אך הצלקת שנשארה מהשיר האחד הזה, יותר מכל שיר אחר שכתבתי, נשארה להרבה זמן.
https://www.youtube.com/watch?v=aQMqWAiWPMs
