בתחילת שנות ה 30, קצת אחרי שהקריירה של הוגי קרמייקל התחילה, הוא גם בדירה צנועה קטנה וישנה, שהכילה פסנתר, הפסנתר הראשון בדירה משלו. קרמייקל עבד ימים כלילות בכתיבת לחנים.
חבר שלו, סקסופוניסט, אמר לו "שמע, אף אחד אף פעם לא הפסיד כסף על כתיבת שירים על הדרום". קרמייקל, איש אינדיאנה, שמע את ההצעה ועבד על שיר יחד עם פזמונאי (גם הוא מאינדיאנה), סטיוארט גורל, שקיבל קרדיט על כתיבת המילים למרות שקרמייקל כתב את רובו.
השיר היה הראשון שהעביר תמה מרכזית אצל קרמייקל - התפיסה של הבית. התחושה הזאת שתחושת הנדודים והחיפוש נרגעת והלב מפסיק לחפש נרגע.
קרמייקל מעולם לא היה בג'ורג'יה כשכתב את השיר. תחושת החום והביתיות של השיר הזה, כמו עוד שירים של קרמייקל, באו מתחושות החום שהרגיש כלפי בלומינגטון, אינדיאנה, שם נולד.
השיר יצא ב 1930 כסינגל של הוגי קרמייקל עצמו, שהיה פסנתרן וזמר. הוא זכה עד היום למעל 770 גירסאות.
ב 1979 השיר אומץ כשיר הרשמי של מדינת ג'ורג'יה.
אחד הביצועים היפים ביותר אי פעם הוא זה של ארצ'י שפ.
https://www.youtube.com/watch?v=bUCXAGGBv5k
