Blue Valentine
Blue Valentine הוא בעיני הפסגה היצירתית של טום ווייטס בתקופה המוקדמת שלו (1973-1982). באלבום הזה הוא הגיע לשיא שלו ככותב שירים/סיפורים בליווי מוסיקה בלוזית/ג'אזית, שזו מהות יצירתו המוקדמת.
הפתיחה המהממת של האלבום נותנת את הכיוון: עיבוד מרהיב של תזמורת כלי מיתר לאחד משירי האהבה הטרגיים בכל הזמנים, "Somewhere" של סטפן זונדהיים וליאונרד ברנשטיין. השיר הזה מופיע באמצע המיוזיקל, כשטוני ומריה מתחברים וחולמים להגיע למקום רגוע בו יוכלו לממש את אהבתם, ולקראת סוף הסרט, כשטוני גוסס בזרועותיה של מריה.
אז ההמשך הוא ברובו שירים-סיפורים על דמויות טרגיות בשולי עולם הפשע של העיר הגדולה. כמו כל כותב מוכשר במיוחד ווייטס לוקח את המאזין ומעביר לו סיפורים דרמטיים, מעניינים וסוערים עם המון רגעים אנושיים ונוגעים ללב. אבל ווייטס הוא לא רק תסריטאי, הוא גם במאי. מעבר לסיפור, יש כאן חשיבה גדולה גם על ה staging של הסיפור. התמונה, הסצנה.
ב Red Shoes by the Drugstore הוא מספר סיפור עצוב על "הקיסר" שרוצה לברוח עם אהובתו מהעיר. הוא קובע איתה פגישה ליד הכלבו של העיר. האהובה נעלה את הנעליים האדומות שהוא כל כך אוהב וחיכתה לו. ווייטס מצרף אותנו לסצנה בה היא מחכה ליד הכלבו. והיא מחכה, ומחכה, ומחכה. אבל הקיסר לא מגיע. המצלמה קופצת לרגע ומתארת לנו נסיון גניבה אחרון – של שרשרת שרצה לתת לאהובתו – שלא עלה יפה. הוא נלכד, ואנחנו חוזרים לנעליים האדומות שמחכות ליד הכלבו. כמה עצוב וידוע מראש.
ב Christmas Card from a Hooker in Minneapolis אנחנו קוראים את הגלויה שמגלה לנו תוך 3-4 דקות סיפור חיים שלם. זונה ממיניאפוליס מספר לחבר ותיק שהיא מסודרת בחיים. יש לה גבר שאוהב אותה, והוא מנגן בטרומבון בלהקה מקומית. מכאן היא עוברת לזכרונות משותפים, כדרכם של מכרים שעברו הרבה בחיים. אנחנו מגלים שהיא היתה מכורה לסמים פעם, ובזבזה על זה המון כסף שהיה יכול לשרת אותה היום, והיא מצרה על זה. לקראת סוף הגלויה היא נשברת ואומרת לו שכל הסיפורים שמכרה לו לא ממש נכונים. אין לה שום גבר, והוא לא מנגן בטרומבון. היא פשוט צריכה כסף לשלם לעו"ד לצאת בערבות.
ועוד סיפורים, ועוד סיפורים. סיפור אחד על רגעיו האחרונים של רומיאו, מנהיג כנופייה מקומית, שנפצע מיריה או דקירה, ומסתיר את הפציעה מחבריו לכנופיה בשביל לא לאבד פאסון. בסוף הוא מת לבד בבית קולנוע, כשהוא צופה בסרט של ג'יימס קאגני. סיפור אחר על נערה צעירה שבורחת מהבית, כשכל מה שיש עליה זה 29 דולר וארנק מעור תנין. אחד מהכרישים שמשחרים לטרף כזה מעלה אותה לרכב. זה לא נגמר במוות, אבל ההמשך ברור.
ואחד השיאים – Kentucky Avenue, אחד השירים הנוגעים ללב בהסטוריה. שיר על חברות של ילדים, ככל הנראה בין ווייטס הנער לילד אחד, נכה בכסא גלגלים.
כל סיפור יותר מעניין ונוגע ללב מהשני. כתיבת טקסטים ברמה הגבוהה ביותר אצל ווייטס בפרט ובמוסיקה בכלל. כתיבה סינמטית שמציירת סצנות ותמונות ברורות, עד הפרטים הקטנים ביותר. והמוסיקה שחיבר לה הפעם ווייטס מאוד מתאימה ובכיוון ברור של בלוז. השילוב ביניהם הוא לא פחות מאחת מיצירות המופת הגדולות בתולדות המוסיקה.
https://www.youtube.com/watch?v=oO150w6iFwQ&list=PL638793C2D4D005DA
