ברור לגמרי שדייוויד בואי הוא מוסיקאי יחודי ופורץ דרך שהשפיע מאד על כל איך שהרוק נשמע ונחווה ב 40 השנים האחרונות.
אבל על מה לעזאזל מדברים הטקסטים שלו? מי אלה הדמויות המומצאות האלה, מייג'ור טום, זיגי סטארדאסט, אלאדין סיין? למה הוא עוסק בקשר לחלל כל כך (בעיקר בשנות השבעים). איש תקוע בחללית, ילדה שחולמת על מגורים במאדים, חוצן מהחלל שהופך לכוכב רוקנרול ורוצה להציל את העולם.....
אז באמת יש משהו מטעה בכתיבה שלו. הרבה מהדמויות והנושאים רחוקים כביכול מממנו ומהלב. הוא לא כותב אישי כמו ליאונרד כהן או בוב דילן, כי זה לא הסגנון שלו, אבל לא לטעות:
בואי כתב תמיד על בואי.
כמעט כל השירים שלו (למעט הרומן-מהצד הקצר שלו עם הפופ בתחילת שנות השמונים) קשורים בצורה כזו או אחרת לדברים שעברו עליו בזמן אמיתי. דברים שקשורים לא פעם לעניינים עמוקים מאוד בנפשו. הוא אחד היוצרים הכי אישיים שיש.
הוא אמר פעם בראיון :
“I felt often – ever since a teenager,” he later confided, “so adrift, and so not part of everyone else – with so many dark secrets about my family in the cupboard. It made me feel very much on the outside of everything”
זה בעיקר נבע מההיסטוריה המשפחתית (של השיגעון, עליה הרחבתי בפוסט קודם שכתבתי על All the madmen). אבל לא חייבים להרחיק עד לשם. כל מי שחי קצת בשולי החברה, מי שלא הרגיש חלק מהזרם המרכזי, מה"ח'ברה", מבין את ההרגשה הזאת. של לא להיות שייך, של להיות מבודד ושכל העולם סוגר עליך ואין לאן לברוח. לא לחינם נערים בגיל ההתבגרות, שעמוס בסערות רגשיות, יכולים להתחבר למוסיקה שלו. והם גם לוקחים אותם איתם לכל החיים. כי הם מדברים למשהו מאד ראשוני ועמוק בחוויות שלהם עצמם.
אז יכול להיות שדייוייד בואי סתם כתב סיפור על אסטרונאוט בחלל שנכנס למצוקה ומתנתק מהעולם (בעקבות הסרט של קובריק). או על טריפ סמים, כמו שגורסות חלק מהפרשנויות. אבל לטעמי זו פשוט אלגוריה נפלאה למצוקה של אדם מבודד בחברה.
https://www.youtube.com/watch?v=pXSGocWifAg
