חיוך מבויש, צניעות, אישיות כובשת, טריו חשמלי מהודק, קול עוצמתי ורך בו זמנית, שירים מצויינים כתובים היטב, זמרת-יוצרת-גיטריסטית עם סאונד גיטרה מחוספס וקשוח, שיודעת גם ללטף מדי פעם – כל אלה הופכים את המופע של שני פלג לרוקנרול משובח, שלא כדאי לפספס.
אולם לבונטין היה פקוק. שני פלג עולה לבמה ומיד מתחילה עם "יום חדש", שגם פותח את האלבום השני המשובח שלה, "ניתוקים", אלבום מצויין שמלא בשירים כתובים היטב. האלבום הזה מהווה את עמוד השדרה העיקרי של המופע, לצידו כמה שירים חדשים ושירים מהאלבום הראשון. כבר מהשיר הזה הכיוון ברור: טריו גיטרה-בס-תופים מהודק ומתואם, במרכז רוקרית ששרה את עצמה לעולם, מהזן המשובח של אתי אנקרי בתחילת דרכה, נגינת סולו גיטרה מחוספסת, ומקבץ מרשים של שירים טובים.
אחרי אחד החדשים שלה, "סולמות ונחשים", שיר מהגדולים מהאלבום: "חתול עכבר. טקסט קשה וכואב, בסיומו סולו גיטרה מתפרץ בהשפעה רדיוהדית של תקופת The bends,שמהווה המשך ישיר לטקסט המטריד. מיד לאחר מכן רפונל הנפלא והעוצמתי.
אחרי עוד כמה שירים מגיע שיר חדש. ללא שם עדיין. נהדר. מתחיל קטן וחביב שבאמצעו תופס כיוון אנרגטי ומהיר ובהמשך סולו גיטרה בסגנון ישן וטוב. נראה על פניו ששני צברה אי-אלו שעות האזנה לניל יאנג,. אחריו מגיע "הקוסם" השקט והנפלא.
גוון הקול המיוחד של שני, גם עוצמתי וגם רך בו זמנית, מאפשר לה להזהיר גם בשירי רוק קשים וגם בבלדות.
אחרי הפסקת סיפור על ג'נה ג'יימסון מגיע השיר שנכתב על ג'נה – בעל מבנה מורכב וסוחף, ושוב שני מנגנת יופי של סולו בגיטרה.
הגענו לאחד משיאי הערב. הוא מתחיל בשיר המקסים "קו 5 לעננים". שיר על נסיעה שהוא בעצם שיר על החיים. טקסט אישי לא פשוט. הנגינה של הגיטרה איטית ודיסוננטית. והמתח נבנה, ונבנה ונבנה.... ולא כמו בביצוע האולפני באלבום, שום דבר לא נפתר. אין הרפיה. המתח מגיע לשיא בלתי נסבל והשיר נגמר פתאום. הלו, גברת, מה קורה? את משאירה אותנו באוויר עם קליף הנגר יותר גרוע מסוף העונה הראשונה של הרשימה השחורה.
אבל שני יודעת בדיוק מה היא עושה. זה לקח שניה בדיוק ומיד הטריו נכנס בכל הכוח עם "ניתוקים" העוצמתי וכל המתח משתחרר בבת אחת דרך הרגליים. מעבר פשוט מענג.
עוד כמה שירים ומגיע סיום בשיר נפלא במיוחד: לא פרונטלי. שוב טקסט קשה. מבנה השיר מעניין: המבנה של הטקסט לא הולך ביחד עם הלחן, ההתחלה והסיום של שורת הטקס מתחיל ומסתיים באמצע המשפט המוסיקלי, וזה פשוט מרתק ונפלא. וההפסקה הזאת באמצע, והשניות של השקט, ואז ההתפוצצות... האולם נשטף בבת אחת באנרגיה נהדרת ומרוממת, מהסוג שקורית רק במופעי רוקנרול. שיר סיום קלאסי.
עשו לעצמכם טובה וחפשו את ההופעות שלה. רוקנרול חם ונוגע.
שני פלג – שירה, גיטרות
חגי פרשטמן – תופים
שי חלמיש – בס
